Pin It

מאחורי הקלעים: רב אמן שגם יודע לשחק. 
בסטודיו שף – ארז שטרן שמים דגש על השירות כמכלול. העיצוב במקומות שבהם אנחנו מארחים משלבים בין חדש לישן. שילוב של בית בקווים נקיים של באוהאוס מתקופת המנדט הבריטי לבחירות פרטי ריהוט עם טאץ' אישי, וכמובן של הגשת מזון ועיצוב מפתיעות.

כל הקטע של חשיבה גלובלית וביצוע במימד הלוקאלי, ומימד נוסף: קמצוץ ניחוח הסקס אפיל, כמו במקומות שנוצרו בתקופת היובש, הוא שדברים סמויים מהעין. אין שלט על הכניסה, אתה פשוט נכנס לתוך אולם תצוגה / איזור תעשייה / ביתן בנוי באיזור מסחרי, וזה חלק מהקונספט – אתה לא באמת יודע או מבין במבט ראשון לאן אתה מגיע ומה אתה הולך לקבל. האלמנט הזה שאתה לא יודע איזה חוויה מסתתרת מאחורי הדלת, זה משחק של גילוי והסתרה, חשיפה והפתעה.

במה אתה שונה משפים פרטיים אחרים?
מה שמייחד את סטודיו שף-ארז שטרן זה השילוב בין שרותיות ברמה גבוהה שמתחילה החל משיחת מכירה שהופכת לתחקיר שהשף ארז שטרן עושה עם כל לקוחותיו. ממשיך בטוויסט של בחירת מקום ע"פ גודל הקבוצה, וממשיך בצוות המלצרים והעובדים של המיקומים, איתם אנחנו עובדים. הדברים הם לא כמו שהם נראים – אתה נכנס ורואה אנשים בחולצות מכופתרות, הכל מתוקתק ואתה בטוח שהגעת למסעדת יוקרה בצרפת. הטוויסט מגיע כאשר המלצר מצלצל בפעמון ומזמין את האורחים לשבת לשולחן. זה כמו להיכנס לספר של אליס בארץ הפלאות – אתה נכנס לעולם חווייתי, ולנו כצוות יש אחריות להעביר את זה ללקוח. זה לא רק מה הלקוח שותה, אלא גם באיזה כוס זה מוגש. הכל, כל הזמן מגרה את המחשבה ואת החושים.

איך זה מתבטא באופן השירות שלך?
שירות ואירוח בסטודיו שף-ארז שטרן, זה משהו שונה לגמרי ממה שיש במקומות אחרים. מארחים ומארחות הם לא רק אנשים שמוליכים אותך למקום שלך והולכים – אצלנו אנחנו מארחים באופן מילולי – אנחנו מתייחסים לסביבת העבודה שלנו כמו לסלון הביתי שלנו. חשוב לנו לטייל בין הלקוחות והמוזמנים (השף-בעיקר בסוף הארוחה) בכדי לדובב אותם. כשף, אני לא נמצא בדלת אלא כל הזמן בתנועה, בין המטבח לשולחנות. אני מרגיש שאני בתכנית אירוח – בחירת כוס יין טוב ביד ובניית תפריטים זו רק ההתחלה של התפקיד שלי.

איך העולם האישי של ארז שטרן והעבודה בסטודיו חופפים?
אני תופס סרוויס בתור הצגה (או כפי ששיקספיר הגדיר זאת: "כל העולם במה, וכולנו – שחקנים), זה תפקיד עם התחלה אמצע וסוף. זה מתחיל במציאת לוקיישן שמתאים לקבוצות שונות ובגודל שונה (בין קבוצה לקבוצה). מתקדם בעיצוב הלוקיישנים לקונספט של האירוע (שאותו מכתיב הלקוח) ומסתיים בתלבושות של הצוות ובתפריט (שתמיד יותאם בצורה פרטנית פר קבוצה). הדיסונאנס הזה בין החוץ לבפנים. זה משהו שהלקוחות מרגישים. הקהל הישראלי אוהב את הקטע הקולנרי שמאפשר לו מטבח הפתוח לנגד עיניו. זהו קו מחבר בין כל המקומות בהם אנחנו עובדים. זה מאסט. אחרת אנחנו לא עובדים במקומות שהמטבח בהם סגור. אני שומע הרבה לחשושים מסוגים שונים של לקוחות, כמו: "זה לא מרגיש תל אביב של שנות האלפיים". "אני בשוק על ההבדל בין הבחוץ – לבפנים". אין ספק שזה סוג של אסקפיזם. זה בטוח מזכיר תיאטרון, אתה נכנס לשעתיים לעולם דמיוני אחר, עובר חוויה ובתקווה שאחרי שיצאת, אהבת ותחזור שוב.